אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה שְׁנֵי גוֹיִם שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ חַייָבִין שֶׁלֹּא הָֽיְתָה לָהֶן 18a שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. שְׁנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין שֶׁכְּבָר הָיָה לָהֶן שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ. נִיחָא חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַייָב. חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי מַהוּ. כְּלוּם חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי חַייָב לֹא מַחְמַת חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַייָב וְחֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שני גוים. שעשו עיסה אחת של שני קבין ויש בה כשיעור וחלקו אותה ביניהם מקודם שנתגיירו ולא היה ביד כאו''א שיעור חיוב חלה ומשנתגיירו הוסיפו כל א' וא' זה על שלו וזה על שלו והשלימו לכשיעור חייבין הן בחלה:
שלא היה להן שעת חובה ונפטרו. כלומר שלא שייך לומר כאן שהיתה להן להעיסות שעת חובה בשעה עשו בתחילה ושוב נפטרו בשעה שחלקוה ומשנפטרו נפטרו ולא תהני השלמה בהו שהרי קודם שנתגיירו היה כל זה ומעולם לא היתה להן שעת חובה והלכך עכשיו שנתגיירו והשלים כאו''א לכשיעור נמצא חל חיובם וחיוב העיסה לחלה כאחד ולפיכך חייבין בחלה:
שני ישראל וכו'. כלומר אבל בשני ישראל אין הדין כן לפי שבשעה שעשאוה כאחד והיה כשיעור חלה היתה לה שעת חובה ושוב כשחלקוה נפטרו שאין ביד כל א' וא' כשיעור ומכיון שנפטרו נפטרו ולא מהני בהו השלמה שלאח''כ דהרי זה כמשלים מן החיוב להפטור שכבר נפטר ממה שהיה חייב בתחילה:
ישראל וגוי שעשו שני קבין. בשותפות וחלקו אותה ואחר כך נתגייר הגוי והוסיפו כל אחד ואחד על חלק שלו לכשיעור:
ניחא חלקו של ישראל חייב. כלומר הא ודאי ניחא ופשיטא לן דחלקו של ישראל חייב כשהשלים שהרי בתחילה לא היתה שעת חובה על עיסת חלקו לומר בה היתה לה שעת חובה ונפטרה וכיון שנפטרה נפטרה דהא בשעה שהיה לו שותפות עם זה שהיה גוי לא נתתייב חלק של ישראל כלל שלא היה בחלקו כשיעור והלכך כשחלקו והוסיף הישראל על חלקו עד שהשלים לכשיעור בהא לא מספקא לן דחייבת בחלה:
חלקו של גוי מהו. כי קא מיבעיא לן בחלקו של הגוי אי מהני ביה השלמה לאחר שנתגייר כמו דאמרינן גבי שני גוים שנתגיירו והשלים כל א' וא' חלקו לכשיעור דחייבין וה''נ כן או דילמא לא דמייא דהתם גברי לאו בר חיובי הוא וגם העיסה לא היתה בה שעת חיוב בתחלה שהרי חלקוה אבל הכא נהי דהאי גוי לאו בר חיובא הוה מ''מ היה להישראל חלק בעיסה אלא שלא היה לו בה חלק כשיעור ועכשיו כשהשלים נתחייב חלקו אבל חלק של הגוי שנתגייר אע''פ שהשלים לא נתחייב:
כלום חלקו של גוי חייב לא מחמת חלקו של ישראל. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס ומאי תיבעי לך דהיכי סלקא אדעתך דחלקו של הגוי יתחייב דכלום תאמר דחלקו של גוי יהא חייב מחמת שהחלק של ישראל חייב והיינו דקאמר לא מחמת חלקו של ישראל דזהו הכל בתמיהא דלפי הס''ד דידך אין לך לומר הטעם בזה אלא דחלקו של גוי יתחייב מחמת חלקו של ישראל שחייב והא ודאי ליתא דמאי שייך חלקו של גוי דלא הוה בר חיובא לחלקו של ישראל דהוא בר חיובא והלכך ודאי מסתברא דחלקו של ישראל הוא שחייב וחלקו של גוי פטור דלא מהני ביה השלמה שהשלים אחר שנתגייר ולא דמיא לההיא דלעיל בשני גוים וכו' דהתם מעולם לא היה שעת חיוב לא עליהן ולא על העיסה וא''כ כשהשלים כל א' וא' חלקו לאחר שנתגיירו חל החיוב על תרווייהו דכי היכא דמחייבת ליה להאי בחלקו שהשלים עכשיו ה''נ מחייבת ליה להאי אבל בישראל וגוי דהישראל בר חיובא הוא ואף על גב דמהני ביה בשל ישראל השלמה משום דמיהת חלק העיסה שלו לא הוה בה שעת חיובא מכל מקום בחלקו של הגוי בדין הוא דלא תהני ביה השלמה מכיון דהיה לגברא בר חיובא חלק בהעיסה הויא ליה לגבי דהגוי כאלו היתה העיסה ראויה לחיובא משום הישראל דאלו היה רוצה היה משלים חלקו לכשיעור ושוב נפטרה בשעה שחלקוה וכיון דנפטר חלק הגוי נפטר ולא מהני ביה השלמה שהשלים אחר שנתגייר כדאמרן:
משנה: הָעוֹשֶׂה עִיסָּה מִן הַחִיטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַייֶבֶת וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן וְאִם לָאו מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל. כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף. עִינְּבֵי בָצִיר עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסַּת חִיטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסַּת הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם כֵּן לָמָּה אָֽמְרוּ הַטֵּבֵל אָסוּר כָּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' העושה עיסה מן החטים ומן האורז. ואורז אינו מתחייב בחלה דלאו מין דגן הוא הולכין בעיסה זו אחר הטעם אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה אדם י''ח בפסח משום מצה בלילה הראשונה ואע''פ שאין בהחיטים כשיעור חיוב חלה ודוקא בחטים עם האורז הוא דאמרו כן וכדאמרינן לעיל בפ''ק בהלכה א' לא שנינו אלא העושה עיסה מן החטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החטים בלבד והכי הויא המסקנא:
אם כן למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא. כמו ששנינו ברישא דמתני' שאם אין לו פרנסה ממקום אחר נעשית כולה טבל ומוציא חלה אחת על הכל היינו מין במינו אבל מין שלא במינו כדאיירי הכא אין הטבל אוסר אלא בנותן טעם דהא טעמא דאמרינן הטבל אוסר בכל שהוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין שהרי יכול הוא לתקנו ולא בטל וזה דוקא במין במינו אבל מין בשאינו מינו אפי' דבר שיש לו מתירין בטל הוא ושיעורו הוא בנותן טעם:
מתני' הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. והיא טבולה לחלה ונתן אותו לתוך עיסה שהורמה חלתה ומעכשיו הטבל מעורב בה:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו עוד עיסה במקום אחר ולא יש בה שיעור חיוב חלה מביא אותה ומצרף אותה עם השאור הזה ומוציא לפי חשבון והיינו שאם יש בעיסה שניה זו שהביא עם צירוף אותו השאור כדי שיעור חיוב חלה נותן את העיסה השניה זו לתוך העיסה שהורמה חלתה כדי שיטול מן המוקף ומפריש מהעיסה השניה שיעור חלה עליה ועל השאור:
ואם לאו. שאין לו עיסה שניה במקום אחר הרי זו העיסה שהורמה חלתה נעשית כולה טבל בשביל השאור שנתן לתוכה שהטבל אוסר בכל שהוא ומפריש חלה אחת על הכל:
כיוצא בו זיתי מסיק. והוא של הבעה''ב המסיק ומלקט את זיתיו וחייבין בתרומה ומעשרות שנתערבו עם זיתי ניקוף והן של עניים המלקטים הגרגרים שנופלים ומלשון כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים והן פטורין מתרומה ומעשרות וכן עינבי בציר והן של הבעה''ב עם ענבי עוללות שהן של עניים:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו מאותן פירות במקום אחר וטבולין למעשרות מוציא מהן על אותו טבל שנתערב בו מן החיוב ומן הפטור לפי החשבון של החיוב שבו:
ואם לאו. שאין לו פירות טבולין מאותו המין במקום אחר רואין את המעורב הזה כאלו כולו טבל לפי שהוא מין במינו ואוסר הטבל בו בכל שהוא והדין בהם כך הוא שמוציא ממנו התרומה ותרומת מעשר על הכל דכולו טבל הוא:
והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון כלומר שהרי צריך הוא להפריש בתחילה המעשר ראשון כדי לידע כמה התרומת מעשר שבו וכשמפריש המעשר וכן המעשר שני אחריו מחשב הוא המעשר ראשון לפי חשבון החיוב שבאותו טבל המעורב וזה נותנו להלוי והשאר מעכב לעצמו וכן אם שנת מעשר שני הוא מפריש המעשר שני לפי חשבון החיוב שבו ואם שנת מעשר עני הוא מפריש מעשר עני לפי חשבון החיוב שבו ונותנו לעניים והשאר מעכב לעצמו אלא שהתרומה ותרומת מעשר יש בהן עון מיתה זה הוא שצריך להפריש על הכל לפי שנעשה כולו טבל לכך ונותן אותם להכהן:
הנוטל שאור מעיסת אחיטים. והיא טבולה לחלה ונותן לתוך עיסת האורז הדין הוא בזה שהולכין בה אחר הטעם דאם יש בה טעם דגן חייבת כולה בחלה מפני השאור שהוא טבל המעורב בה ואם אין בה טעם דגן הרי היא עיסת האורז ופטורה מן החלה:
רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר קְרִימָה בַתַּנּוּר. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶדְיוֹט שֶׁגִּילְגּוּלָהּ טִיבּוּלָהּ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי 18b לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶקְדֵּשׁ שֶׁגִּילְגּוּלָהּ פּוֹטְרָהּ. כַּהֲנָא אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה אֵין מֵירוּחַ פּוֹטֵר בִּמְקוֹם הֶקְדֵּשׁ. אוֹמֵר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. מָן דִּאָמַר גִּילְגּוּל פּוֹטֵר הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. וּמָאן דְּאָמַר אֵין גִּילגּוּל פּוֹטֵר אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. בְּרַם כְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב וְכָל מַעֲשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ. וְהָכָא לֵית כְּתִיב מִלֶּחֶם הָאָרֶץ. מִלֶּחֶם וְלֹא כָל לֶחֶם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל מִן הָדָא דְרַבָּנִין אֲנָן יָֽלְפִין דְּלֵית הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. כְּמָה דְרַבָּנִין אָֽמְרִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי וְאֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן הדא דרבנין. דסברי לחלק בין דין דגלגול לבין דין דמירוח א''כ מעתה אנן ילפין דלית הדא דכהנא דלעיל פליגא על ר''א אליבא דר''ע דכמו דלרבנן לא דמי גלגול למירוח דגלגול הנכרי פוטר בחלה ואין המירוח של הגוי פוטר במעשרות א''כ ה''ה לר''ע כן אין גלגול וכו' כלומר דנהי דשמעינן לר''ע דמתני' דס''ל דאין גלגול הנכרי פוטר בחלה ושמעינן נמי לדידיה בהאי דמנחות דאין מירוח ההקדש פוטר במעשר וכדקאמר כהנא דהיינו טעמיה דר''ע דמנחות מ''מ איכא למימר דבענין גלגול ההקדש דמודה ר''ע דפוטר בחלה משום דלא דמי דין דגלגול לדין דמירוח וא''כ הדא דכהנא לא פליגא על דר''א ולא כדס''ד דר' יונה:
והכא. בחלה וכי לית כתיב מלחם הארץ ונימא נמי לרבות אף העיסה שגלגלה הנכרי ומשני מלחם כתיב ולא כל לחם פרט ללחם שגלגל הנכרי להעיסה וכאן לא אייתר הארץ דאתיא לדרשא כדאמרי' בריש פרק דלעיל אליבא דמ''ד לחם הארץ ולא לחם ח''ל:
שנייא הוא. גבי מעשרות דהתורה ריבתה לדיגון נכרי מדכתיב וכל מעשר הארץ וגו' כל שהוא מזרע הארץ ואפי' מירחה הנכרי חייב במעשרות דאל''כ מזרע הארץ למה לי:
וקשיא על דרבנן גלגול פוטר ברשות הגוי אין המירוח פוטר ברשות הגוי. בתמיה דמאי שנא דאם דגנך לאו דוקא ואפי' דיגון של נכרי חייב א''כ נימא נמי עריסותיכם לאו דוקא:
ברם כרבנן דר''ע גלגול פוטר ברשות הגוי ואין המירוח פוטר ברשות הגוי. כצ''ל וחסר כאן תיבת ואין כדמוכח מדלקמיה. כלומר אבל לרבנן בענין זה שמעינן דלא מדמו גלגול ומירוח אהדדי דאע''ג דס''ל במתני' דגלגול הנכרי פוטר מן החלה מ''מ לענין מעשרות ס''ל דאין מירוח הגוי פוטר מן המעשרות:
הדא דכהנא. אליבא דר''ע פליגא על ר''א אליבא דר''ע דקס''ד דר' יונה דגלגול ומירוח דין אחד להם כדמסיים ואזיל מ''ד גילגול הקדש פוטר מן החלה מירוח הקדש ג''כ פוטר ממעשרות דאם עריסותיכם לאו דוקא ולא ממעטינן של הקדש א''כ דגנך נמי לאו דוקא ולא ממעטינן מירוח של הקדש ומ''ד אין גלגול הקדש פוטר ס''ל נמי דאין מירוח הקדש פוטר והשתא לר' אלעזר דאמר מודה ר''ע דגלגול הקדש פוטר א''כ לדידיה פוטר ר''ע גם במירוח הקדש וכהנא דאמר דר''ע ס''ל דאין מירוח הקדש פוטר פליג אדר''א אליבא דר''ע ולקמן מסיק לה דלא פליגא הדא דכהנא על הא דר' אלעזר:
כהנא אמר דברי ר''ע. ממה דשמעינן לדברי ר''ע דאמר במנחות פ' ר' ישמעאל דמותר מנחת העומר חייב בחלה ובמעשרות א''כ ש''מ דס''ל דמירוח הקדש אינו פוטר ממעשרות:
ר''ע אומר וכו'. חברייא אמרו בשם ר''א דאע''ג דפליג ר''ע בעיסת נכרי שנתגייר דאין הגלגול טובל לחלה אלא הכל הולך אחר קרימה בתנור מודה הוא בעיסת הדיוט כלומר בשאר עיסה שהיא של הדיוט דגלגולה היא טיבולה לחלה ומשום דחברייא לא אמרו בהדיא מהו הדין בעיסת הקדש אליבא דר''ע בא ר' הילא ואמר אני שמעתי בשם ר''א בהדיא דמודה הוא גם בענין עיסת הקדש דהולכין אחר הגלגול ואם נתגלגלה העיסה ברשות הקדש אע''פ שפדאה אח''כ גלגולה פוטרה מן החלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source